פסק-דין בתיק ת"ק 12088-12-11

בתאריך 18.3.11, בשעות הלילה, בצומת הרחובות השיטה - הרדוף שבנשר, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידי בנו - שגיא פורת (להלן: "הנהג") ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

בתאונה נגרם אובדן מוחלט לרכב התובע, שנזקו לעניין זה נקבע על ידי השמאי בסך של 48,000 ש"ח. כן נשא התובע בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 928 ש"ח.

בסה"כ 48,928 ש"ח.

בגין נזקים אלה, שילמה הנתבעת 2 לתובע בתאריך 5.9.11, את הסך של 37,202 ש"ח, סכום הכולל את הנזק הישיר לרכב, את שכ"ט השמאי וכן תשלום בגין הפרשי הצמדה (506 ש"ח) וכאשר מהנזקים הישירים מופחת הסך של 12,232 ש"ח בגין טענה לרשלנות תורמת של הנהג, בשיעור של 25%.

על בסיס מלוא הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הטענות, העדויות והמוצגים, הנני קובעת כי הוכחה אחריותו המלאה והבלבדית של הנתבע להתרחשות התאונה ולתוצאותיה וכי הנהג ברכב התובע, לא נהג ברשלנות ובחוסר זהירות או בדרך אחרת כלשהי, שהיה בהם כדי לגרום להתרחשות התאונה או כדי למונעה.

הנתבע נכנס אל הצומת וביקש לפנות בו שמאלה, כאשר בדרכו מוצב תמרור המחייבו במתן זכות קדימה (ב-36 לפי סימונו הקודם ו-301 לפי סימונו בלוח התמרורים החדש), וכאשר אינו מציית לקביעות התמרור ואינו נותן זכות קדימה לרכב התובע שהגיע לצומת בדרך החוצה.

זאת ועוד; הנתבע העיד כי עצר את רכבו לפני כניסתו לצומת, לערך בקו תחילת המדרכה, וכי ממקום זה הינו יכול לראות שמאלה למרחק של 50 מ', אך לא ראה את רכב התובע המגיע לצומת. בשלב זה, החל נסיעתו אל תוך הצומת, כאשר אינו בודק עוד את מצב התנועה המגיעה משמאלו ואינו מבחין כלל ברכב התובע עד שחש בפגיעה ברכבו.

לקביעתי, התאפיינה נהיגתו של הנתבע ברשלנות ובחוסר שימת לב לתנועה שבדרך, כאשר לא ראה כלל את רכב התובע, למרות שהיה קרוב לצומת והיה עליו לראותו.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענתו של הנהג האחר כי נסע במהירות של כ-30 קמ"ש, כאשר, לקביעתי, זוהי מהירות הולמת לחלוטין.

הנני דוחה מכל וכל את טענות נציג הנתבעת 2 כאילו היה על הנהג האחר להאיט את מהירות נסיעתו עד ל-5 קמ"ש וזאת מתוך צפייה כי נהג אחר המגיע לצומת כאשר בדרכו מוצב תמרור זכות     קדימה - לא יציית לו וייכנס לצומת וכי בנסיבות אלה ובמהירות נסיעה של 5 קמ"ש, יוכל הנתבע לבלום את רכבו ולמנוע תאונה.

זוהי טענה אבסורדית וחסרת כל ממש, שאינה מאפשרת התנהלות תנועתית סבירה בדרך וראוי היה שלא תטען כלל וכלל.

הנני קובעת כי לא הוכח במה לקתה נהיגתו של הנהג ברכב התובע.

גם אם פגע רכב התובע, עם חזיתו, בדופן הקדמי שמאלי של רכב הנתבע - אין בכך כדי לאפשר קביעה כי הינו אחראי בדרך כלשהי לתאונה, כאשר אין חולק כי הנתבע נכנס אל תוך נתיב נסיעת רכב התובע וחסם אותו ומחמת ששטחו של הצומת אכן קטן - לא יכול היה עוד הנהג האחר לעשות למניעת התאונה.

אשר על כן, הנני דוחה, כאמור, את הטענה בדבר רשלנות תורמת.

בשולי פסק דיני זה, הנני לציין כי כאשר עולה טענה לרשלנות תורמת, יש לבססה בנתונים מדוייקים שעל פיהם ניתן יהיה לקבוע כי למרות רשלנותו של נהג אחד, יכול היה הנהג האחר, בנסיבותיו של אותו מקרה, לעשות למניעת התאונה, אך זו לא נמנעה מחמת התנהלותו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנהג האחר וכי בכך תרם להתרחשות התאונה.

כאמור, בענייננו, לא הוכחה טענת הרשלנות התורמת, אף לא בתחילתה של הוכחה והינה נדחית על ידי.

הנתבעת 2 לא הוכיחה מאיזה מרחק היה הנהג ברכב התובע יכול לראות את רכב הנתבע נכנס לצומת, מבלי לציית לתמרור שבדרכו ובאיזו מהירות נסיעה של הנהג ברכב התובע ניתן היה למנוע את התאונה.

כאשר אין חולק כי הנתבעת 2 קיזזה מסכום נזקי התובע המוכחים את הסך של 12,232 ש"ח, עליה לשאת גם בתשלום סכום זה.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 12,232 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.11 ועד התשלום המלא בפועל.